מדינת ישראל ובריטניה נהנו מיחסים דיפלומטיים פוריים.
הלן מידע לגבי אירועים חשובים, ביקוריים רשמיים וחתימות על הסכמי שיתופי פעולה בין שתי המדינות שלנו.
בריטניה וישראל חתמו על מפת הדרכים לשנת 2030, הסכם שאפתני שנועד להבטיח שהשותפות הבילטראלית תמשיך להתחדש ולחדש על מנת להתמודד עם אתגרים משותפים לשם תועלת הדדית. באמצעות שימוש בגישה נושאית, מפת הדרכים סיפקה התחייבויות להעמקת שיתוף הפעולה בין בריטניה לבין ישראל. היא כוללת את הרחבת היחסים העמוקים, בין היתר במסחר, בסייבר, במדע וטכנולוגיה, במחקר ופיתוח, בביטחון, בבריאות, באקלים ובמגדר.
לאחר יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, ישראל ובריטניה חתמו על הסכם הסחר החופשי הראשון שלהן, שנכנס לתוקפו ב-1 בינואר 2021 והחליף את הסכם הסחר החופשי בין ישראל לבין האיחוד האירופי. בריטניה וישראל מנהלות משא ומתן לשדרוג והרחבת ההסכם הקיים.
הנסיך מוויילס, וויליאם, נסע לישראל לביקור רשמי ראשון של חבר ממשפחת המלוכה הבריטית. הנסיכים פיליפ (1994) ואדוארד (2007) ערכו ביקורים פרטיים, וכך גם המלך צ'ארלס השלישי (בתפקידו כנסיך ב-1995 וב-2016).
בריטניה הפכה לאחת המדינות הראשונות שאימצו באופן רשמי את ההגדרה החדשה של אנטישמיות, שפורסמה על ידי “הברית הבינלאומית לזיכרון השואה” (IHRA).
לפי ההגדרה: "אנטישמיות היא תפיסה מסוימת של יהודים, שעלולה להתבטא כשנאה ליהודים. ביטויים רטוריים ופיזיים של אנטישמיות מופנים כלפי יחידים יהודים או לא-יהודים ו/או רכושם, כלפי מוסדות קהילה יהודית ומתקני דת".
שגרירות בריטניה בישראל השיקה את UK-Israel Tech Hub, מיזם ללא מטרות רווח להנעת צמיחה כלכלית על ידי סיוע לחברות בריטיות בשיתופי פעולה עם טכנולוגיה מתקדמת מישראל.
ה-Hub הראשון מסוגו סייע להגברה ולחיזוק הקשרים הכלכליים הדו-צדדיים, עם למעלה מ-175 שותפויות חדשניות בשווי של יותר מ-85 מיליון ליש"ט ועם לא פחות מ-26 חברות הנסחרות בבורסת לונדון.
גורדון בראון הפך לראש ממשלת בריטניה הראשון שנאם בפני הפרלמנט הישראלי (הכנסת) בירושלים, ונשא נאום נלהב בפני חברי הכנסת.
הוד מלכותה המלכה המנוחה אליזבת השנייה קיבלה את פניו של הנשיא עזר ויצמן עם ביקורו בלונדון. הפגישה סימנה את ביקור המדינה הראשון של נשיא ישראלי בבריטניה.
לורד קרדון, שגריר בריטניה באו"ם, ניסח את החלטה 242, שהתקבלה לאחר מלחמת ששת הימים והפכה למסמך המרכזי של המאמץ הדיפלומטי במזרח התיכון. ההחלטה, באורך של 291 מילים בלבד, נועדה לכונן "שלום צודק ומתמשך במזרח התיכון" בין ישראל לבין שכנותיה. ישראל קיבלה את ההחלטה ומכירה בה כבסיס לכל משא ומתן להסדר שלום ערבי-ישראלי.
ישראל השיקה יחסים דיפלומטיים עם בריטניה לאחר ההכרה הרשמית במדינת ישראל באפריל, והעתיקה את הצוות לביתו לשעבר של הסופר והמאייר וויליאם מייפיס תאקרי. הבית הפך רשמית לשגרירות ישראל ב-1952, ומאז השגרירה נותרה שם.
חבר הלאומים (קודם לאו"ם) התכנס בארמון סנט ג'יימס, לונדון, אישר משפטית את בריטניה כמעצמה המנדטורית לפלסטין והצהיר כי "המנדט יהיה אחראי להציב את המדינה בתנאים פוליטיים, מנהליים וכלכליים, וכמו כן יבטיח את הקמת הבית הלאומי היהודי".
הצהרת בלפור עיגנה את תמיכתה של ממשלת בריטניה בבית לאומי יהודי. ההצהרה, שבמקור הייתה מכתב של שר החוץ הבריטי לורד בלפור לנשיא הכבוד של הפדרציה הציונית לורד רוטשילד, מילאה תפקיד חשוב בתמיכתה של בריטניה במדינת ישראל ובהקמתה.